הקשר בין פסיכולוגיה ורוחניות

אפתח מאמר זה בהתרשמותי האישית: רבים מהמטופלים שמגיעים אליי מספרים שביקרו קודם לכן אצל אנשי בריאות הנפש (פסיכולוג, פסיכיאטר, עובדת סוציאלית וכיוצא באלה) שהתייחסו בספקנות או בביקורתיות כלפי אמונות רוחניות שהביעו. מצב זה עגום ומצער, במיוחד לאור העובדה שלאורך ההסטוריה של המין האנושי העיסוק בנפש וברוח הלכו יד ביד. מורים רוחניים משתמשים במונח התפתחות פסיכו-רוחנית, או טרנספרסונלית, מתוך הבנה שאין אפשרות להתפתח באמת מבחינה רוחנית, מבלי שנעבור כחלק מהתהליך גם התפתחות רגשית, כלומר פסיכולוגית.

אז מדוע פסיכולוגים ביקורתיים כל כך כשמגיע הדבר לתכנים רוחניים? התשובה נמצאת באופן התפתחותה של הפסיכולוגיה המודרנית כמדע. זיגמונד פרויד, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, היה רופא ואיש מדע, ובנסיונו "למכור" את שיטתו החדשה – הפסיכואנליזה – לאנשי המדע הביקורתיים של אותה תקופה, הרגיש שיהיה לו קל יותר לעשות זאת אם יתנער מכל קשר לרוחניות. ממשיכי דרכו, בנסיונם להציג את הפסיכולוגיה כתחום מחקר אקדמי לגיטימי המשיכו מגמה זו. לאורך השנים התכחשה הפסיכולוגיה לרוחניות – לא מכיוון שלא קיים קשר כזה, נהפוך הוא: דוקא בגלל שקיים קשר הדוק בין שני התחומים, עשתה הפסיכולוגיה כל מאמץ להתנער מכל קונוטציה רוחנית שתערער את מעמדה כמדע. התוצאה המצערת של מהלך עיניינים זה מביא לכך שכשאדם רוחני מגיע כיום לפסיכולוג הוא מרגיש צורך להצדיק את אמונותיו, אחרת יחשוב הפסיכולוג שהוא הוזה, ועלול עוד לאבחן אותו כפסיכוטי.

אך לא כל הפסיכולוגים מתכחשים לרוחניות. קארל גוסטב יונג, בן תקופתו ועמיתו של פרויד, הגה את פסיכולוגיית המעמקים המכירה בקיומה של הנשמה. בנוסף, הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית (ראו מאמר נפרד שכתבתי בנושא זה), שהחלה את דרכה בסוף שנות השישים של המאה הקודמת, סללה את הדרך לשילובה של הרוחניות בפסיכולוגיה העכשווית.

מה מייחד את הפסיכולוגיה הרוחנית?

הפסיכולוגיה הרוחנית מניחה שבנוסף לנפש קיימת גם נשמה. הנשמה היא החלק הנצחי שבנו, שמקורו במימד הרוחני. בעוד שהפסיכולוגיה הקונבנציונלית מאמינה שאין לנו נשמה, ושמה שתינוק יגדל להיות מותנה בחינוך שיקבל, הפסיכולוגיה הרוחנית מאמינה שכולנו נולדים עם אופי משלנו, שמקורו בנשמה שאיתה נולדנו. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא האופי שיש לכל תינוק, שבו אנו יכולים להבחין מרגע לידתו. הפסיכולוגיה הקונבנציונלית מכנה את האופי המולד הזה "טמפרמנט", אך אינה מסבירה מה מקורו. במיוחד בולט הדבר כשמדובר בתאומים זהים שנולדו עם אותו מטען גנטי בדיוק, ואשר מבחינה מדעית טהורה אמורים להפגין בדיוק את אותו אופי. בפועל, ניתן לראות שכבר מרגע לידתם מדובר בשתי נשמות שונות, מה שמתבטא בהתנהגות אחרת. ולזה אין לפסיכולוגיה הקונבנציונלית הסבר!

הנשמה שעימה נולדנו מבקשת לממש את יעודה. מגיל צעיר ניתן לראות כיצד היא מנסה לעשות זאת. יונג כינה את הצורך של הנשמה במימוש הפוטנציאל המולד שלה – תהליך האינדיבידואציה. מטרת תהליך האינדיבידואציה, לפי יונג, היא לעזור לנו לממש את העצמי (Self) שלנו, תהליך שרובנו לא מצליחים לסיים במהלך גלגול חיים אחד. הפסיכותרפיה הרוחנית מבקשת לעזור לאדם לחקור את יעודו כבר מגיל צעיר, ולנסות לעזור לו לממש את העצמי שלו. כאשר קיים תיאום בין יעוד הנשמה והסביבה שאליה נולד אדם – סביר להניח שאותו אדם יגדל להיות אדם מאושר. בעיות נפשיות, לפי התפיסה של הפסיכולוגיה הרוחנית, נגרמות בגלל מפגש בלתי הרמוני בין יעוד הנשמה של האדם ונסיבות חייו. לדוגמא, אם נער שיעוד נשמתו הוא לעסוק בתחומים הומאניים, "זכה" להורים המתעקשים שילמד מדעים, אפשרי שהוא יפתח תסמינים מרדניים שונים. במהלך התבגרותו יתכן אף שהוריו ישלחו אותו לפסיכולוג. אם הפסיכולוג הוא מן הסוג הקונבנציונלי, סביר להניח שהוא יתקשה להבין את הסתירות הפנימיות הקיימות בתוך אותו נער, היות והוא לא יקח בחשבון את האפשרות שהבעיות שהנער מפגין נובעות מכך שהוריו מונעים ממנו את צרכי הגדילה הנשמתיים שלו.

מתוך הכרה בקיומה של הנשמה, הפסיכולוגיה הרוחנית מלמדת שעמוק בתוך כל אחד מאיתנו טמונה מפה, המתווה את המסלול שבו אנו צריכים לצעוד בכדי להגשים את עצמנו. מפה זו אינה ידועה לנו, היות והיא מצויה בלא מודע שלנו. מטרת הטיפול הוא לחשוף את המפה ולזהות את מסלול חיינו לפיה. הדרך לחשוף את המפה הוא לעבוד עם המדריך הפנימי שבנו. המדריך הפנימי הוא שליח העצמי. הוא מתקשר איתנו בדרכים שונות, כגון חלומות, פנטזיות, סימפטומים גופניים ורגשיים ועוד. יש ללמוד את שפתו ולהקשיב לו קשב רב. הפסיכותרפיסט הרוחני האחראי מודע לכך שהוא עצמו אינו יודע מה נתיב הנשמה של האדם, ולכן הוא נמנע מלהשיא לו עיצות אישיות או לומר לו מה נכון לו לעשות. תפקידו של הפסיכותרפיסט הרוחני הוא לעזור לאדם לתקשר עם המדריך הפנימי שלו, שרק הוא מכיר את מפת הנשמה של האדם, ויכול לעזור לו לממש את יעודו.

כיצד נערך טיפול באמצעות פסיכותרפיה הוליסטית רוחנית?

משמעות המושג פסיכותרפיה היא "טיפול פסיכולוגי". הטיפול הפסיכולוגי הקונבנציונלי נוטה להתמקד בעבר, ולראות את הסימפטומים מהם סובל המטופל כתולדה של ארועי ילדותו, יחסיו עם הוריו וכיוצא באלה. לעומת זאת, פסיכותרפיה הוליסטית רוחנית מפרשת סימפטומים באופן טלאולוגי, כלומר כמכוונים להתפתחותו העתידית של המטופל. תפיסה זו של הפסיכותרפיה הרוחנית רואה בסימפטומים, כלומר בתלונות עימם מגיע המטופל, דרכים של הנשמה שלנו להעביר אלינו מסרים מהמדריך הפנימי שלנו הקורא לנו לגדול ולהתפתח.

לדוגמא, דינה (שם בדוי) היא אישה באמצע שנות השלושים, נשואה ואם לשלושה ילדים. בנסיון להרות בפעם הרביעית, התגלתה אצלה חוסר סדירות וסתית, שהיתה חדשה לה היות ובעבר לא סבלה מבעיה דומה. מצב זה מנע ממנה להכנס להריון, ולכן פנתה לטיפול רפואי. לאחר שהטיפול הרפואי לא עזר, הפנה אותה הרופא המטפל שלה לפסיכולוג מתוך חשד שהגורם לחוסר הסדירות הוא נפשי. הפסיכולוג אצלו טופלה במשך חודשים ארוכים חקר את עברה והגיע למסקנה שמקור הבעיה בילדות קשה ויחסים בעייתיים עם ההורים. אך תובנות אלה לא רק שלא שיפרו את מצבה, אלא אף לוו בהחמרה במצבה הנפשי ופיתוח סממנים דכאוניים.

דינה החליטה לעזוב את הפסיכולוג ולחפש דרך אלטרנטיבית לטפל בעצמה. בשלב זה היא הגיעה אליי. הטיפול שערכתי לה, בהתאם לגישה של הפסיכותרפיה הרוחנית, לא התמקד בעברה אלא בהווה ובעתיד. כשבררתי איתה מה המשאלות והתוכניות שלה לעתיד גילינו שהיא מרגישה מפוספסת מבחינה מקצועית. היא סיפרה שבעוד שרצתה להיות אמא, היא לא רצתה להפוך את גידול הילדים לקריירה שלה. היו לה חלומות הקשורים למימוש עצמי כאומנית שאותם לא יכלה לממש אם היתה יולדת עוד ילדים, כפי שרצה מאוד בעלה.

במסגרת הטיפול פגשה דינה את המדריך הפנימי שלה באמצעות פירוש חלומות, שימוש בקלפים טיפוליים וטכניקות של דמיון מודרך. בדרכים אלה למדנו שהיעוד של דינה הוא להיות אומנית. היא ניזכרה שמגיל צעיר הצטיינה באומנות פלסטית, ותמיד רצתה להפוך את האהבה הגדולה שלה לקריירה, אך הקמת המשפחה עצרה את התפתחותה. תהליך האינדיבידואציה שלה האיט עם כל לידה נוספת, וכעת – משניסתה להכנס להריון בפעם הרביעית היא הבינה (באופן לא מודע), שילד נוסף יקבור באופן סופי את המימוש העצמי שלה. המדריך הפנימי הראה לה באמצעות חלומותיה ששיבוש הסדירות הוסתית בא לעזרתה בכך שמנע ממנה את האפשרות ללדת עוד ילד. באופן זה, קיווה המדריך הפנימי להחזיר אותה לנתיב ההתפתחותי שנבחר עבורה, ו"להציל" אותה מויתור על המימוש העצמי שלה.

כשדינה הבינה את המסר, ההתייחסות שלה לסימפטום עימו הגיעה – חוסר הסדירות הוסתית – השתנה, ונתפס כעת כתמרור שבא להורות לה את הדרך למימוש העצמי שלה. כך הפך הסימפטום מקור לעידוד במקום לאכזבה וכעס על עצמה, כפי שהרגישה בעת הטיפול אצל הפסיכולוג, מה שהוסיף לסבל שלה אז וגרם לה לדכאון. דינה החלה בצעדים ממשיים למימוש הקריירה שלה כאומנית, וזמן קצר אחר כך חזרה הסדירות הוסתית שלה.

דוגמא הזו היא כמובן רק אחת מיני רבות, אך היא מצליחה להדגים כיצד הראייה האופטימית יותר של פסיכותרפיה הוליסטית רוחנית וחיזוק הקשר עם המדריך הפנימי, מאפשרים לנו להתיידד עם הסימפטומים שלנו במקום לכעוס עליהם ולהכחיש אותם, ובאופן זה לגייס אותם לטובת המימוש העצמי וההתפתחות האישית שלנו. הגישה של פסיכותרפיה הוליסטית רוחנית היא לקבל את הסימפטומים ולא להילחם בהם, היות ורק באמצעות קבלתם יוכל להתחיל להתרחש תהליך השינוי. מקור הראייה הזו הוא בתפיסה הבודהיסטית, המהווה חלק מהגישה של פסיכותרפיה הוליסטית רוחנית, האומרת שהתנגדות למה שקיים רק מוביל לסבל נוסף. קבלת הדברים כפי שהם אינה אומרת שאנחנו מעודדים את הבעיות או מבקשים להנציחן. נהפוך הוא: באמצעות קבלת הבעיות שלנו אנו זוכים בשליטה גדולה יותר עליהן, שתאפשר לנו בהמשך לשנותן ביתר קלות וללא מאמץ. פסיכותרפיה הוליסטית רוחנית מלמדת אותנו שההתנגדות למשהו הופכת אותו לקיים מחוצה לנו, ובאופן טבעי אין לנו באמת שליטה על מה שנמצא מחוצה לנו. רק כשאנו מקבלים את הבעיה והופכים אותה ל"שלנו", יש לנו שליטה אמיתית עליה. ומשם קלה הדרך לשינוי המיוחל.

ארגז הכלים של הפסיכותרפיסט הרוחני

פסיכותרפיה הוליסטית רוחנית מציעה ארגז כלים עשיר. אחד מהם הוא השימוש במדיטציה ודמיון מודרך. כלי מרכזי אחר בו אני עושה שימוש בטיפול באמצעות פסיכותרפיה רוחנית הוא פירוש חלומות. פרויד כינה את החלומות "דרך המלך אל הלא מודע". פירוש חלומות בדרך שפרויד עסק בה התמקדה בחשיפת משאלות מודחקות. אך הגישה של פסיכותרפיה הוליסטית רוחנית לפירוש חלומות היא שחלומות לא רק מייצגים דחפים מיניים ואגרסיביים אסורים, אלא גם את כוחות הנפש שלנו, ואת הכישורים הרוחניים הנסתרים שלנו שבעזרתם נוכל להמריא ולגלות את יעודנו ומקורות העוצמה הפנימית שלנו. באמצעות החלומות המדריך הפנימי שלנו מגלה לנו מה נועדנו לעשות, מי נועדנו להיות, וכיצד נוכל לממש את עצמנו.

כלי נוסף הוא קלפים פסיכו-רוחניים: ישנם סוגים שונים של קלפים טיפוליים. הקלפים החביבים עליי, אותם אני מלמד בקורס להכשרת פסיכותרפיסטים רוחניים, הם "קלפי סיי" (Psy Cards): זוהי חפיסה של קלפים יפהפיים, המציגים סמלים המבוססים על פסיכולוגיית המעמקים של קארל גוסטב יונג. כל אחד מ-40 הקלפים מציג סמל אוניברסלי, אותם כינה יונג "ארכיטיפים". יחודיותם של הקלפים היא שהמשמעויות שלהם מצויות עמוק בתוך כל אחד מאיתנו. בהיותם סמלים אוניברסליים שאל משמעותם אנחנו מחוברים באופן טבעי, מאפשר השימוש בקלפים פיתוח המודעות העצמית והקשר אל הלא מודע – האישי והקולקטיבי, מתוכם יעלו תובנות משמעותיות, ויחשף ידע פנימי עמוק. הקלפים הם אחד הכלים היעילים ביותר לתקשר עם המדריך הפנימי, ולהבין בעזרתו את ההתנהגויות שלנו שאינן מובנות גם לנו, ולבחון את האפשרויות הפתוחות בפנינו למימוש עצמי והגשמה אישית ורוחנית.

עוד טכניקה שאני עושה בה שימוש בטיפול וגם מלמד אותה במסגרת הקורסים שלי היא שיטת "הדיאלוג הפנימי": זוהי שיטה רבת עוצמה המשלבת מספר טכניקות ושיטות, כגון גשטאלט, התמקדות (Focusing), Voice Dialogue וסכימה תרפיה. התפיסה עליה מבוססת שיטת הדיאלוג הפנימי היא שכולנו מורכבים מריבוי של קולות פנימיים, או "חלקים", שלעיתים מפעילים אותנו בצורות מנוגדות. לדוגמא, מטופלת שלי סבלה מאוד מיסורי מצפון הנובעים מכך שהיא בוגדת בבעלה, למרות שהיא מרגישה שהיא אוהבת אותו. בשיטת הדיאלוג הפנימי יצרנו קשר, באמצעות טכניקה של התבוננות מדיטטיבית המשלבת גוף ונפש, עם שני החלקים המנוגדים שבתוכה: החלק שאוהב את בעלה, והחלק שבוגד בו. המפגש בין הקולות איפשר לה ליצור אינטגרציה בין הרצונות המנוגדים, ועזר לה למצא פתרון לדילמה הפנימית שרדפה אותה.

רפואה משלימה ופסיכותרפיה רוחנית

אדם רוחני הסובל ממצוקה נפשית פונה לעיתים קרובות למטפל אלטרנטיבי בנסיון למצא פתרון למצוקתו. לדוגמא, למטפל העוסק בהילינג לסוגיו השונים, ברפואה משלימה, או בטכניקת טיפול רוחני כזאת או אחרת. המטפל ההוליסטי, למרות שהכשרתו המקצועית בתחום עיסוקו עשויה להיות מצוינת, לא הוכשר לטפל במצוקות נפשיות. הוא יעשה כמיטב יכולתו, כמובן, לעזור לפונה במצוקתו. אך כיצד יתמודד עם הפרעת טורדנית כפייתית (OCD) למשל, או הפרעת אישיות מורכבת, ללא ידע פסיכולוגי? ואיך יטפל בחרדה קשה או דכאון עמוק מבלי להזיק למטופל? המטפל ההוליסטי לא קיבל הכשרה לסיוע נפשי, ולמרות רצונו הטוב וחוכמת החיים שלו, הוא אינו יודע כיצד לעשות זאת באופן מקצועי ואחראי. אין ספק שהוא יגייס את תושייתו, ויציע למטופל שלו את מיטב עיצותיו האישיות, שאת חלקן רכש מתוך נסיון החיים שלו, וחלקן שמע מאחרים. אך האם עזרה כזו מספיקה כשמדובר במצוקה נפשית ממשית?

האם אינטואיציה מפותחת היא תחליף להכשרה טיפולית מקצועית? רב המטפלים ההוליסטיים שדיברו איתי בנושא זה הביעו את הצורך במסגרת הכשרה שתלמד אותם כיצד להתמודד עם מצוקות נפשיות. הם זקוקים להכשרה פסיכולוגית מתאימה, אבל כזו המשלבת בתוכה תפיסות רוחניות וטכניקות אלטרנטיביות. זה היה חזוני כשהתחלתי את התוכנית לפסיכותרפיה הוליסטית רוחנית, תוכנית ראשונה ויחודית מסוגה בארץ, שמטרתה להכשיר אנשי מקצוע שישלבו טיפול נפשי עם עקרונות רוחניים. כולי תקווה שבוגרי התוכנית הזו יוכלו לספק את הצורך הגובר של מטפלים אלטרנטיביים בהכשרה פסיכולוגית, ובמקביל יביאו את הבשורה על השבת הנשמה אל הפסיכולוגיה בקרב חוגי המטפלים הקונבנציונליים.

רוצים להיות פסיכותרפיסטים רוחניים? ליחצו כאן לפרטים על קורס פסיכותרפיה רוחנית הוליסטית הקרוב >>>