1. אתם לא העבר שלכם: ההווה שלנו מושפע מנסיונות העבר ומהציפיות מהעתיד. למשל – אם נפגעתם במערכת יחסים בעבר, אתם עלולים לחשוש מלהתחייב למערכת יחסים בהווה. האמת היא שמה שהיה אינו חלק מהחיים יותר. רק מערכת היחסים הנוכחית היא חלק מהחיים, ואין להחיל עליה מסקנות הקשורות לעבר. יש לחיות אותה כאילו היא כל מה שקיים אי פעם. "ריקדו כאילו אף אחד אינו רואה, ואהבו כאילו מעולם לא נפגעתם", אומרת האימרה העממית הידועה. וזה נכון. כשאנחנו חיים את העבר אנחנו לא נותנים צ'אנס להווה, ובעצם הופכים את מה שיקרה לנו במערכת היחסים או בכל דבר אחר לנבואה שתממש את עצמה. אתם לא העבר שלכם. אתם בוראים את מציאות חייכם בכל רגע ורגע מחדש. גם רופאים יאשרו לנו שמי שאנחנו היום ברמה הפיזיולוגית זה לא מי שהיינו בעבר, היות ותאי גופנו מתחדשים כל תקופה, כך שאנחנו בעצם "אדם חדש" בכל פעם.

גם כשאנו חיים את העתיד אנחנו פוגעים בחווית הרגע. אם אתם חוששים שבעתיד יקרה משהו נורא, אתם תחיו את ההווה בפחד, למרות שאין לכם שום וודאות שדברים שאתם מצפים להם אכן יקרו. זה קשור למפתח השני: התיידדו עם אי הידיעה. הכירו בכך שאינכם באמת יודעים מה יקרה, וחיו את ההווה. מכירים את הביטוי הידוע: "העבר הוא הסטוריה, העתיד הוא מסתורין, וההווה הוא מתנה"? ביחרו להיות האדונים של ההווה ולא העבדים של העבר או העתיד.

2. בטאו את היכולות שלכם: כולנו מבקשים לממש את עצמנו, למצא את היעוד שלנו. הבעיה שיש לנו דיעות קדומות לגבי מהו יעוד. אנחנו חושבים שיעוד זה לא פחות מלהציל את העולם. כשהאמת היא שרק לבודדים ויחידי סגולה יש יעוד רחב היקף כל כך. היעוד של רובנו מסתכם בלעשות טוב למספר אנשים מצומצם, לפעמים אפילו לאחד בלבד… היעוד אינו כרוך בהכרח במקצוע שיש בו עזרה לאנשים. לפעמים היעוד קשור למשהו שאנחנו עושים בשעות הפנאי שלנו, משהו שעושים עבור המשפחה או החברים. לדוגמא: נניח שאתם עובדים במשרד של הנהלת חשבונות. ואתם מרגישים הכי לא ממומשים בעולם. עצרו לרגע ושאלו את עצמכם במה אתם טובים במיוחד? אילו דברים אתם עושים בקלות? איזה סוג של עשייה גורמת לכם להרגיש מסופקים? מתוך השאלות הללו תתחילו להבין מה היעוד שלכם. למשל, יתכן ותגלו שאתם טובים בארגון של ארועים, ושאפילו במשרה של מנהל חשבונות, שנתפסת בעיניכם כמשעממת, ארגנתם ארוע בעבודה, והפחתם חיים ושמחה בחברים למשרד שמרגישים משועממים ואפורים כמוכם. אולי כאן בדיוק היעוד שלכם? זה לא אומר שאתם חייבים להפוך את זה לקריירה, אם כי זו אפשרות. אבל ההכרה שזה מה שאתם נועדתם לעשות תפנה את האנרגיה שלכם למקום הנכון ולא לחיפוש בכוונים שלא יביאו שום דבר. היכולת שלכם חייבת לבוא לידי ביטוי בכדי שתרגישו מאושרים ומסופקים בחיים. אם אתם מרגישים צורך לצייר – ציירו. אל תחכו לפתוח סטודיו ולהפוך את זה לקריירה. אם אתם עושים מה שאתם אמורים, הנתיבים יפתחו מעצמם.

3. גדילה במקום אשמה: כל אחד עושה את המיטב שהוא יכול בכל רגע נתון, בהתבסס על המקום בו הוא נמצא מבחינה התפתחותית. במובן זה אף אחד אינו עושה טעויות. הוא עושה את מה שנתפס בעיניו כנכון באותו רגע. בזמן בו אנו עושים את הבחירות שלנו אנחנו צודקים! את הסווג של מעשינו כטעות אנו עושים מאוחר יותר, במבט רטרואקטיבי. מכאן, שאין מקום לחוש אשמה משום סוג. כמובן שיש מקום ללמידה והסקת מסקנות. יותר מכך – זו ההצדקה שאנו אמורים לתת לטעות שעשינו. אלמלא נלמד לקח אנחנו מנציחים את הטעות, ובכך מעמיקים ומחמירים אותה. לכן, יש להסיק את המסקנות ולשחרר את האשמה בו במקום ולהמשיך הלאה. אפשר לפתח מפתח זה ולומר שאין אנשים רעים אלא רק אנשים בלתי מפותחים. כשאנשים עושים מעשים רעים, הם עושים זאת מתוך הפגיעות של עצמם. זה לא אומר שצריך לאשר את המעשים הללו כמובן. מטרתה של ענישה צריכה להיות חינוך מחדש, או הגנה על הסביבה מפני האדם המזיק. בשום מקרה לא ממקום של האשמה ונקמה.

4. דממה היא מקור הידע: אנחנו חברה רועשת. כל מה שרועש, מואר, צבעוני וקצבי נחשב טוב יותר. אנחנו לא רק נמנעים משקט, אלא אפילו פוחדים ממנו, כפי שניתן לראות בסיטואציות בהן משתררת דממה קצרה בתוך שיחה, ומיד מישהו אומר משהו, כל דבר, העיקר לברוח מהשקט המביך הזה. כאשר אנחנו מתמודדים עם קושי, אנחנו נוטים לבקש את התשובות באותו אופן: חושבים יותר, מדברים יותר, מחפשים תשובות אצל אנשים אחרים, מתעסקים עם הנושא, עורכים רשימות בעד ונגד, וכולי. האמת נמצאת בשקט. בין המחשבות. שם אפשר להתחבר באמת למקומות העמוקים יותר בתודעה שלנו, תקראו לזה תת המודע, האינטואיציה, המדריכים הרוחניים… שם נמצאות התשובות.

האם תרזה אמרה פעם "אלוהים הוא ידידה של הדממה… אנו זקוקים לדממה כדי שנוכל לגעת בנשמתנו". המדען פסקאל אמר מצידו "כל סבלות האדם נובעים מחוסר יכולתו לשבת בשקט, לבד בחדר".

הבעיה היא שככל שאנחנו לחוצים יותר, כך יש פחות שקט, פחות רווח בין המחשבות, והאמת חומקת מאיתנו. אדם חושב ביום כ- 60 אלף מחשבות. מתי יוכל להקשיב לדממה? אחת הדרכים היעילות ביותר להקשיב לדממה הוא ללמוד למדוט. העניקו לעצמכם פרק זמן קצר בכל יום להקשיב לדממה, ותגלו את העולם העשיר המצוי בה. בתחילה המחשבות ישתוללו, וינסו לשכנע אתכם שזה בזבוז זמן משווע. אבל אם תעברו את הסערה הראשונית הזו, תוכלו לעבור אל הרווח שבין מחשבותיכם ומתוך השלווה שתגלו יעלו פתרונות יצירתיים שיבואו לידי ביטוי גם בחייכם. 

בחיים הרועשים שלנו ניתן ליישם את עקרון הדממה גם על ידי כך שנלמד להניח לבעיות שאיננו מוצאים להן פתרון. כולנו מכירים את המקרים בהם אנחנו מנסים להזכר במשהו, ולא מצליחים. ורק כשאנו מתייאשים ומפסיקים לחשוב על זה, לפתע פתאום אנו נזכרים. זה סוג של הקשבה לדממה. כדאי להניח לכל נושא בחייכם שלא מוצא פתרון, ולפעמים באורח פלא, הפתרון יצוץ לפתע פתאום מתוך אי העיסוק בנושא.

5. השוו רק לעצמכם: האם אתם אמידים כלכלית? ביחס לאלפיון העליון אתם אולי נראים עניים, אבל ביחס לרב אוכלוסיית העולם אתם עדיין עשירים מאוד. הכל עניין יחסי. ומכאן נובעת נקודת הראות שאנחנו בוחרים לעצמנו. האם נבחר לראות את אלו שיותר עשירים, יפים, חכמים או מצליחים מאיתנו או את אלה שפחות מאיתנו? האופציה הראשונה תיתן לנו משהו לשאוף אליו, אבל מסכנת אותנו בתחושת נחיתות ותסכול. האופציה השניה תגרום לנו לחוש טוב יותר לגבי חיינו, אך אולי תגביל את שאפתנותנו. הדבר הנכון לעשות, לפיכך, הוא לא להשוות לאחרים אלא רק לעצמנו: למה שאנחנו עשינו עד כה, למי שהיינו לפני כן, למה שהשגנו או מימשנו. באופן זה נוכל להרגיש טוב לגבי המקום בו אנחנו נמצאים כעת, ובו בזמן תמיד נשאף ליותר.

6. ודאו איזון בחייכם: על משקוף האורקל מדלפי בהר פרנסוס ביוון הופיעו המילים "שום דבר לא בהגזמה" (Nothing in Excess). האורקל היה מקור של חוכמה והבנה של ארועי החיים. מעין מאמן של העולם העתיק. במילותיו אלה הוא בעצם אמר שיש בחיינו מקום לכל דבר, אבל לשום דבר לא מקום בלעדי. כפי שתזונה מאוזנת דורשת קצת מכל אחד מאבות המזון, כך חיים מאוזנים דורשים איזון בין פעילות ומנוחה, בין עבודה ופנאי, בין בית ובילויים, בין משפחה וחברים, וכך הלאה. איזון הוא מילת המפתח. איזון מבטיח בריאות, אושר ושפע. חוסר איזון, יביא במוקדם או במאוחר, להפרה של אותם דברים.

7. זירמו עם השינוי: שינוי הוא הדבר היחיד שאינו משתנה לעולם. "אי אפשר לרדת פעמיים לאותו נהר" אומר המשפט היווני. הנסיון לעצור את הזמן, מתוך פחד ממה שיביא העתיד, גוזל מאיתנו אנרגיה רבה, אותה ניתן להפנות לאפיקים יצירתיים ופוריים הרבה יותר. במיוחד שלא באמת ניתן לעצור את השינוי. יותר מכך, מה שלא משתנה, קמל ומת. כיוון שתנועה היא בסיס החיים, וסטטיות מייצגת מוות. לכן, הנסיון שלנו למנוע שינוי בכל תחום חיים או סיטואציה הם נסיונות עקרים, גוזלי אנרגיה, ויותר גרוע מכך – מעודדים קמילה ודעיכה. יש לחבוק את השינוי, מתוך ידיעה שזו דרכו של העולם. הזרימה עם השינוי מחברת אותנו לחיים, ולשפע שהם יכולים להציע לנו. מתוך הזרימה תבוא גם היכולת להתמודד עם מה שיביא עימו השינוי. בסיטואציות חיים קשות – השינוי אינו מאיים כלל, אלא יכול לתת תקווה. עם זאת, אנשים הנתונים במצב קשה לא תמיד מאמינים בשינוי. ביאושם העמוק הזמן עוצר מלכת, והם מתקשים להאמין שמשהו יכול להשתנות. באימון, יש להזכיר לאנשים הללו שהכל משתנה. וגם מצבים קשים זוכים לביקורו המבורך של השינוי, ולפוטנציאל שלו להביא הקלה. החיבור למפתח זה מסייע לעודד את השינוי, כיוון שהאמונה פותחת בשבילו את הדלת.

8. חוק שימור האנרגיה: לאנשים יש נטייה להדחיק דברים עימם קשה להתמודד, עד כדי התעלמות ממשית מדברים שקשה לנו לעכל או להתמודד מולם. מזמן נאמר כבר שלטאטא דברים תחת השטיח לא מעלים את הלכלוך, אלא רק יוצר מהמורות בשטיח… אנרגיה לא נעלמת, היא נשארת ומבעבעת מתחת לפני השטח עד שהיא מוצאת דרך לאפשר לעצמה ביטוי. זה ההסבר לבעיות רגשיות שהופכות לבעיות גופניות, למשל (ראו ספריה של לואיז היי על הקשר בין מצבים רגשיים ומחלות). אנרגיה רגשית שלא עברה עיבוד מוצאת את ביטויה במחלה, כיוון שהיא מחפשת אפיק ביטוי, והפרצה נמצאת בזמן ובמקום בו אנחנו פחות חזקים. לכן, עדיף הרבה יותר להתמודד עם הקשיים, גדולים ככל שיהיו, ולא לתת להם את הבחירה כיצד יפרצו אל תוך חיינו, היות והבחירה שלהם היא לרב אגרסיבית הרבה יותר. זה נכון לא רק למצבים גופניים, אלא גם לבעיות בין אישיות (זוגיות, משפחתיות, חברתיות וכולי). מעל הכל זה נכון לכל מעשה שאנו עושים: לחוקי הקארמה והפיסיקה יש הסכמה מלאה בנושא זה: לכל פעולה יש תגובה הפוכה ושווה. אם אתה משחרר אנרגיה שלילית, היא תחזור לשולח במוקדם או במאוחר. כל נזק שעשית לאדם אחר הוא אנרגיה שתחזור אליך בוודאות מלאה. העובדה שזה יקרה בזמן ובאופן שקשה לצפות מראש מגדילה את האיום ולא מפחיתה ממנו. לכן, התחל לחשוב על האנרגיה שאתה מייצר ושולח לעולם. קח אחריות מלאה על מילותיך ומעשיך.

9. טפחו אופטימיות: דומה מושך דומה (Like attracts Like) הוא הכלל המטאפיסי הבסיסי ביותר, ממנו נגזרים מספר מפתחות אותם נציג בהמשך. אחת מנגזרות הכלל הזה היא שיש לאמץ הוויה של אופטימיות וחיוביות. זה קל לומר והרבה יותר קשה לעשות בחיים האמיתיים, עת נתקלים במחלות חשוכות מרפא, פשע שמשתולל, מלחמות, רעב, וכולי. אין הכוונה של האמור להפוך אותנו לנאיביים או להתעלם מהמציאות. הרעיון הוא לבחור להיות חיוביים למרות עובדות אלו, פשוט כי זו האסטרטגיה היחידה שתעזור לנו לא להיות בסטטיסטיקות השליליות. וכאשר בכל זאת צרות מגיעות, הגישה הזו תעזור לגבור עליהן. כולנו שמענו את המחקרים על אנשים שחלו בסרטן, ושהאופטימיים שביניהם היו בעלי סיכויים רבים יותר לגבור עליו. זו הדגמה טובה לעקרון דומה מושך דומה: תאמין שיהיה טוב, והסיכוי שיהיה טוב גדל מאוד. המפתח הבא יעזור לנו להיות אופטימיים.

10. יותר מהיעד חשובה הדרך: החשיבה המערבית, והאימונית הקלאסית כמובן, מכוונת תוצאה. אבל כמה אנשים שהשיגו את כל מה שרצו באמת מאושרים? האם העשירים והמפורסמים הם בהכרח מאושרים? מה הקשר בין השגיות ואושר? נראה שלעיתים קרובות הקשר הפוך. הסינים הקדומים הבינו את זה היטב, כשיצרו את סמל הטאו (יין-יאנג). הם הראו שרק כאשר חסר משהו ליין וליאנג תיווצר דינמיקה, יהיו חיים. כאשר שניהם מושלמים הם סטטיים, חסרי תנועה, חסרי חיים. אנשים שיש להם הכל הם לרב פחות מאושרים, כי להט העשייה שהיה בחייהם התפוגג. אנו עדים לאנשים קרובים שחיכו בקוצר רוח לפנסיה בכדי "להתחיל לחיות", ומשהגיעה סוף סוף הם קמלים בתוך "שלוותם". באופן פרדוקסלי, דווקא אי השלמות היא המפתח לאושר…בכדי לשמר את הלהט בחיינו עלינו לעבוד לקראת השלמות ולאו דוקא להשיגה. הצעידה הנמרצת והאופטימית בדרך אל המטרה היא מקור הסיפוק והאושר שלו אנו יכולים לצפות, ולא בהכרח השגת המטרה. מכאן, שעלינו להנות מהדרך, ולא לראות בה משהו ש"צריך לעבור" בדרך לתוצאה, שהיא האושר הנכסף.
    

זהו אחד מהדברים שהכי קשה לאדם מערבי לשנות. מספרים על מאסטר הודי שתלמידו המערבי שואל אותו כמה זמן יקח לי להגיע להתעלות אם אתרגל מדיטציה 4 שעות ביום. עונה המאסטר – "10 שנים", ואם אתרגל 8 שעות ביום, כמה זמן יקח? עונה המאסטר – "20 שנה". התלמיד המערבי המבולבל שואל "מדוע יקח כפול אם אתרגל יותר?" עונה המאסטר "כי מטרת המדיטציה להביא לך הנאה. אם תתרגל 8 שעות ביום תהפוך המדיטציה למטלה מעיקה, ותקשה עליך לזכות באושר הנכסף".

1. כל עשיה לטובה: רק עשיה מבטיחה הזדמנות להצלחה. אנשים המפחדים להכשל ולכן לא מנסים נכשלים מראש. ברור שלא כל עשייה מביאה הצלחה, אבל כל עשייה עדיפה על אי עשייה, כי היא מספקת סיכוי להצלחה. ספר התמורות הסיני חוזר ואומר כמעט בכל הקסגרמה: "הליכה בכל כוון שהוא תביא עימה תועלת". הרעיון הוא שכדי שיקרה שינוי צריך לעשות משהו. גם כאשר טעינו בבחירת הכוון, עצם העובדה שיצאנו לדרך הוא כבר צעד בכוון הנכון. קל יותר לשנות כוון כשאתה בתנועה. ניסיתם לסובב פעם גלגלי רכב בעמידה? אתם יודעים שהדרך היותר קלה לעשות זאת זה תוך כדי תנועה. כשאתה בתנועה קל לך יותר לשנות כוון מאשר כשאתה במצב סטטי. כדי להתסכל על החיים שלכם מהפרספקטיבה הנכונה אפשר לדמיין מה תחשבו על הסיטואציה האמורה על ערש דוואי דווקא, היות וזו נקודת מבט שיש בה את הפרספקטיבה האופטימלית על חיינו: האם תאמרו "טוב שלא עשיתי?" או שתאמרו "חבל שלא עשיתי"?
   
   

12. לא קיים כעס מוצדק: רבים מאיתנו כבר הבינו שאף אחד לא יכול להרגיז אותנו. רק אנחנו יכולים להתרגז. כיוון שהכעס שלנו נובע בעיקר מהסכמה פנימית למה שנאמר לנו. כשאין בנו הסכמה אנחנו לא מתרגזים (אולי נפגעים בגלל האנרגיה השלילית שאדם אחר מנסה לכוון לעברנו, אבל גם על זה ניתן לגבור כשמבינים את פגיעותו של האחר שגורמת לו לנהוג כך). אבל בביטוי "אין כעס מוצדק" הכוונה למשהו נוסף: כל רגש שלילי פוגע בנו. בוודאות. ברמה הרגשית – בכך שאנחנו מאפשרים לכעס להיות, אנו מעבירים את השליטה למי שמעורר אותו בנו ומאפשרים לו לתמרן אותנו. ברמה הגופנית – מחקרים הראו שאנשים כעסניים מועדים להתקפי לב ומחלות אחרות (מה שקוראים "Type A"). כעס ורגשות שליליים בכלל הרסניים עבורנו, ברמת הגוף והנפש. גם כאשר אנו חשים שהכעס שלנו מוצדק, הוא עדיין לא נכון. כי אנחנו נפגעים ממנו יותר מכל אחד אחר. ישנה אימרה סינית עתיקה שאומרת "אם ברצונך לנקום – עדיף שתחפור שני קברים". ובמערב אומרים "בכביש אל תהיה צודק – היה חכם". הרבה יותר נכון לפרגן לעצמנו ויתור על כעס מאשר לדבוק בו. לכן, סרבו לכעוס, להעלב או להפגע. כשמישהו מנסה לעורר בכם רגשות שליליים אימרו את אשר על ליבכם בטוב, ושחררו אותו מעליכם. האם אתם מעדיפים לבחור את השעבוד לכעס או את החופש לסלוח ולהמשיך הלאה?

13. מחזוריות החיים: מפתח זה הוא הרחבה ופיתוח של המפתח הקודם, המעודד אותנו לזרום עם השינוי ולא להתנגד לו. השינוי פועל במחזורים. רואים את המחזוריות בטבע, ובחיי האדם (שמהווה חלק מהטבע). מטרת אימוץ המפתח הזה היא לעזור לנו להתמצא באופי השינוי לו אנו יכולים לצפות. לאנשים העוברים משברים, לאנשים שנמצאים בחורף של חייהם, חשוב להזכיר שהאביב בוא יבוא. הידיעה הזו מעודדת, ונותנת כוחות להמשיך ולהתמודד. עם זאת, החצי השני של המחזור מלמדנו שאחרי כל קיץ בא חורף, כלומר – אחרי השיא תבוא ירידה. אין הדבר אומר שאחרי הצלחה תבוא בהכרח נפילה. יתכן שההצלחה תמשיך, כיוון שהמחזור ארוך יותר מכפי שאנו יודעים. אבל כשהמחזור יגיע לשיאו אכן תגיע גם הירידה. אך גם אז אין הדבר אומר שכל מה שהשגנו ירד לטמיון כמובן. זה מכיוון שהערכות לשלב הבא במחזור מאפשרת לנו למזער את הנזק שלו, כפי שהידיעה שאחרי הקיץ בא החורף מאפשרת לנו לאגור מזון ועצים ולעבור אותו בקלות, אפילו בהנאה. מפתח זה בא ללמדנו שבמקום לפחד מן העתיד צריך רק להערך אליו, ובשום מקרה לא להתנגד למחזוריות הטבעית.

14. נסו לשמור על כנות פנימית: כנות עם עצמנו כמוה כנקיון הבית הפנימי. כל שקר שאנו מספרים לעצמנו מכתים את הבית הפנימי שלנו. כשכתמים מתרבים, אנחנו מפסיקים להרגיש נוח עם עצמנו, ומנסים לברוח מהבית הפנימי שלנו, כיוון שהפך מקום שלא נעים לגור בו. מכאן, שיש לשאוף תמיד להתחבר אל האמת הפנימית. אל האמת הפנימית יש דרך אחת בטוחה להגיע, והיא חיבור רגשי. ברגע שאנו מזהים אי נוחות רגשית לגבי נושא מסוים אצלנו או אצל המתאמן, עלינו לבדוק עם עצמנו עד כמה אנו כנים באותו עניין. האם יתכן שאנו מעדיפים להאמין במשהו שקרי כי קשה לנו להתמודד עם האמת? ואם כן – באיזה מובן האמת מאיימת עלינו?

15. סגולות הריפוי של ההשלמה: מקור מרכזי מאוד לאובדן אנרגיה הוא אותם דברים בחיינו להם אנו מתנגדים, כלומר – איננו מקבלים. זה יכולה להיות תכונה או הרגל לא רצויים שלנו, או התנהגות מטרידה של מישהו קרוב, או סיטואציית חיים "מבאסת". ככל שנקבל מהר יותר את העובדה שישנם דברים שאיננו אוהבים אך כרגע הם חלק ממציאות חיינו, כך נשחרר יותר אנרגיה מבוזבזת, וננתב אותה מכוונים עקרים לאפיקים יצירתיים, בהם יש סיכוי לחולל שינוי. הדרך לעשות זאת היא להכיר בעובדה שדבר זה או אחר אינו רצוי לי, אך כרגע זה מה שיש. החלק הקשה יותר הוא לקבל עובדה זו.

לעיתים קרובות אנו חשים שאם נשלים עם משהו שאיננו אוהבים אנחנו נכנעים לו ולכן הוא לא ישתנה לעולם. ההפך הוא הנכון. אנחנו מכירים במציאות, שזו תמיד התחלה טובה. מהמקום של הכרה במציאות, נפנה אנרגיה רבה לאפיקים שיפצו אותנו על מה שאינו ניתן כרגע לשינוי, ואולי נמצא אפילו דרך חדשה לגשת לבעיה הישנה ולקדם את פתרונה. ישנו סיכוי טוב לפריצת דרך דווקא ברגע ש"נשחרר". טריק: אם אתם מתקשים לקבל משהו קבלו בשלב ראשון את העובדה שאתם מתקשים לקבל אותו. כך תוכלו לקבל משהו, כלומר להפוך את הרגש של תקיעות לרגש של קבלה באיזשהו אופן. זה יפתח את הדרך לקבלת הקושי בהמשך.

16. עתיד עכשיו: במובן מסוים – ההווה הוא הזמן היחיד, היות ומה שקרה בעבר, כאשר התרחש, התרחש בזמן הווה. כשמשהו יקרה בעתיד הוא יקרה בזמן שיהיה אז הווה. התחילו להתנהג כאילו ההווה הוא הזמן היחיד שקיים, ותוכלו להשתחרר מהעבר ומהעתיד, ולזכות בשליטה אמיתית על חייכם. הדבר רלוונטי במיוחד למשאלות שלנו. כדי לזכות בדברים שאנחנו רוצים שיהיו לנו, עלינו לחיות כאילו הם כבר שלנו. על פי העקרון של "דומה מושך דומה", אם אנחנו נאמר לעצמנו "אנחנו מקווים להיות עשירים", או "אנחנו רוצים למצא אהבה אמיתית", הדברים הללו ישארו בזמן עתיד, דהיינו לא מושגים. לכן, עלינו להרגיש עשירים כבר, גם אם הכסף הגדול עדיין לא הגיע. להרגיש מאוהבים כרגע, גם אם עוד לא מצאנו את אהבת חיינו. להרגיש בריאים עכשיו, גם אם אנחנו כרגע סובלים ממחלה. מטרת הטקטיקה הזו אינה לשקר או להשלות את עצמנו, אלא לזמן את הדברים שאנו רוצים.

17. פלרטטו עם אי הידיעה: כמה פעמים בחיים שפטנו מישהו ואחר כך גילינו שלא ידענו את כל העובדות, ושבעצם האדם שונה לחלוטין ממה שחשבנו? דעות קדומות, תכונה אנושית טיפוסית, היא דוגמא לכך. כמה פעמים חשבנו שאנחנו יודעים הכל על נושא מסוים, וגילינו כמה יש לנו עוד ללמוד? בתחושת הידע קיימת סכנת עוורון. עלינו לטפח צניעות בכל הקשור לידע שלנו. כמעט אף פעם איננו יודעים את כל האמת. ועובדה זו לבד צריכה לגרום לנו לדבר בפחות החלטיות, ולהיות פתוחים תמיד ללמוד עוד עובדות לפני הבעת דיעה. רומי אמר : "מכור את הפיקחות שלך וקנה לך פליאה"… אימוץ מפתח זה גם יעזור לנו ליישם את המפתח הראשון: ברגע שאנו מבינים כמה מעט אנו יודעים, אנחנו נותנים קרדיט לכל אחד ולכל דבר. וכשקורה משהו שנתפש בעיננו כרע, אנחנו לא ממהרים לסווג אותו כרע בהכרח, מתוך ידיעה שאיננו יודעים מה תכלית הדבר שקרה. אולי זה בכלל לטובה? משהו בבחינת "אף אחד לא יודע מספיק בכדי להרשות לעצמו להיות פסימיסט". מתוך אי הידיעה אנחנו מפתחים אופטימיות. ויניקוט אמר "המתח שבין ידיעה ואי ידיעה הוא מתח יצירתי". ביון דיבר על "יכולת שלילית", שהיא הכשרון או המיומנות הנלמדת של להיות מסוגל להיות נתון באי ודאות או ספק בלי לבקש משען לאי הנוחות שזה מעורר בשכל ובתחושה כוזבת של ידיעה, שעלולה להזיק יותר מלעזור.

18. צרופי מקרים לא קיימים: זו אמירה כל כך נפוצה עד שהפכה כמעט לקלישאה. כדי לנטרל את המרכיב הקלישאתי יש לבדוק את האמירה הזו לעומק. כוונת האמירה היא שיש קשר בין כל דבר שקיים. לא רק בין בני אדם, אלא בין כל דבר שקיים בעולם, ביקום. כולנו חלק ממארג קיומי אחד, שבתאוריות שונות מכנים אותו בשמות שונים: תת המודע הקולקטיבי , השדה המאוחד, וכיוצא באלה. תפיסה זו אומרת שתת המודע שלנו, המוציא לפועל את הקארמה שלנו, מזמן אלינו אנשים והתרחשויות שילמדו אותנו או יקדמו אותנו בדרך כלשהי, גם אם במבט ראשון הם נראים לא רצויים. לפיכך, כאשר ארוע לא רצוי מתרחש, יש לבדוק מדוע הוא קרה. מתוך העקרון של "דומה מושך דומה", עלינו לברר מה בתוכנו משך את הארוע החיצוני? איזה גורם ממנו התעלמנו דורש את תשומת ליבנו באמצעות הארוע? מה בא הארוע הזה ללמד אותנו? ומה הפוטנציאל החיובי שבארוע זה? כלומר – כיצד נוכל להפוך את החסרון ליתרון?

19. קבלה באה מנתינה: התפיסה המערבית הקפיטליסטית מאמינה בעקרון האומר "קח מה שאתה יכול, ותן רק מה שאתה חייב". למרות שזו התפיסה המאפיינת את מה שקרוי "חברת השפע", היא יוצרת דווקא מנטליות של מחסור. אנחנו תמיד בתחושה שאנחנו זקוקים למשהו כדי להיות מרוצים, שלמים. מפתח זה בא ללמד אותנו את תודעת השפע האמיתית, לפיה עלינו לתת מה שנוכל ולקבל את מה שיבוא. גישות רוחניות רבות מדגישות שאנחנו באים לעולם כדי לשרת, וכאן כדי לעשות למען אחרים. נתינה אינה בהכרח דבר חומרי. נתינה היא מה שאתם יכולים לתת, מה שיש ברשותכם ואתם יכולים להעניק לאחרים בלי קושי. אין הכוונה לצאת מגדרכם כדי לרצות אחרים, אלא לתת את מה שקל לכם לתת, מה שמתבקש מצדכם להעניק. כאשר תשנו את המנטליות שלכם מקבלה לנתינה, היקום יעניק לכם את מה שאתם זקוקים לו. אבל ההפתעה כאן עשויה להיות, שאתם כבר תדרשו הרבה פחות, כיוון שאתם תרגישו שאתם מקבלים מעצם הנתינה. למפתח זה חלק חשוב נוסף, והוא היכולת לזהות את המתנות שהיקום נותן לנו… הרבה פעמים אדם מוקף באהבה והצלחה ומתלונן שהחיים מתייחסים אליו רע. חשוב שנכיר תודה על מה שהחיים נותנים לנו, ונלמד לראות את משמעות הדברים, ומדוע הם ניתנו לנו.

20. רק אחריות אישית: על פי עקרון הקארמה כל אדם אחראי על השעורים של עצמו. לפיכך, אין אף מאמן או מטפל שיכול לעשות את העבודה עבורנו. עלינו מוטלת האחריות האישית לעבור את השעורים שלנו ולצמוח מהם. מצד שני, מתוך רצון להשתחרר מהתחושה המקובלת ש"אדם קרוב לעצמו", מאמצים רבים מההולכים בדרך הרוחנית תחושה שעלינו לעשות למען אחרים בכל מחיר, גם כאשר לא עלינו מונחת האחריות. בעוד שנתינה היא דבר מבורך, חשוב לא להגיע למצב בו אנחנו נעשה עבור אחרים את הדרך שהם אמורים לעשות. בסופו של דבר, כל אדם אחראי באופן מלא אך ורק לעצמו. הדרך הטובה ביותר לשפר את העולם, היא לעשות את המיטב שתוכלו על מנת לשפר את עצמכם, ולהתפתח כבני אדם. אם כל אדם יעשה את המיטב שלו, העולם אכן יהיה מקום הרבה יותר טוב.

21. שחו עם הזרם: מארג החיים דומה לאוקיינוס ובו זרמים בלתי נראים. תמיד נכון לזהות את כוון הזרימה של הדברים, ולנוע איתו. הנסיון של כולנו כולל מצבי חיים שדרשו מאיתנו מאמץ רב, ולא הביאו לשום תוצאות, או לפחות לא לתוצאות שהצדיקו את המאמץ. לעומת זאת, חווינו מצבים אחרים, בהם השקענו מאמץ לא רב וזכינו לתוצאות מרחיקות לכת. נראה שדברים נכונים דורשים מאמץ מינימלי, או לפחות מאמץ סביר. לפיכך, כאשר אתם נתקלים במטלה שביצועה דורש השקעה אדירה של מאמץ, זמן, כסף – שאלו את עצמכם האם יתכן שמה שאתם מנסים לעשות לא נועד להיות? האם יתכן שאתם נלחמים בטחנות רוח? אין בדברים הללו כדי לעודד המנעות מעשיה או ממאמץ. ממש לא! למעשה, כאן טמון המוקש שבציות עיוור למילים "מה שצריך לקרות קורה", כיוון שבדרך כלל כלום לא קורה ללא מעורבות שלנו. המשמעות האמיתית מאחורי מפתח זה היא לזהות את האפיקים אליהם מומלץ לנתב את האנרגיה המוגבלת שלנו כדי להשיג מקסימום תוצאות, ואז לפעול, במקום "לירות באפלה".

22. תאוריות מורכבות מכסות על הסברים פשוטים: אנחנו מוצאים עצמנו לפעמים מרגישים אבודים בתוך סערה של רגשות שקשה לנו לעשות בהם סדר או להבינם. במצבים כאלה יש לזכור שמה שחשוב לרב בני האדם הם צרכים בסיסיים ופשוטים. אהבה, שייכות, פרנסה, וכולי (ראה פירמידת הצרכים של מסלואו). במקומות הבסיסיים הללו צריך לחפש את ההסברים. גם כאשר אנחנו או המתאמנים שלנו מעלים תאוריות מורכבות על צרכים מתוחכמים שלהם, צריך לנסות לבדוק מהם הצרכים הבסיסיים יותר שיכולים להסביר את הבלבול, הסערה הרגשית או המצבים המורכבים אליהם הם נקלעו. "התער של אוקאם" היא תאוריה מדעית האומרת שכאשר ישנם מספר הסברים אפשריים למצב כלשהו – ההסבר הנכון הוא לרב ההסבר הפשוט ביותר, זה שיש בו את מינימום המשתנים.